מייסד האייקידו, מוריהיי אואשיבה, למד באדיקות יסודות אלו ושיטת כור אייקידו מתחקה אחרי המסלול שלקח, מתוך אמונה שהדרך בה פסע הינה בסיס חיוני להבנת האומנות שפיתח.
טכניקות האייקידו, כאמור, הם טכניקות הסמוראי, לוחם שהיה חמוש בשתי חרבות, כידון ולפעמים אף בקשת, כשעל גופו מונח שריון כבד ומסורבל. רוב טכניקות הלחימה שמעבר לשימוש בכלי הנשק עסקו בעיקר בניסיונות של היריב למנוע מהלוחם את השימוש בהם ו/או להיפך, למנוע מהיריב להשתמש בכלי נשקו.
כמובן שהיו גם טכניקות של ידיים ריקות בלבד, אך השימוש שלהם במציאות הסמוראית הייתה מינימאלית. הסמוראים היו ידועים כלוחמים שתמיד נושאים נשק על גופם.
אואשיבה, בעת שפיתח את האייקידו, הוציא את טכניקות הידיים הריקות מהאומנות והשאיר רק את הטכניקות העוסקות בפרוק מכלי נשק. הוא אף הוציא את החרב ממכלול הטכניקות, כאשר הוא הופך אותה לדימויי רוחני בלבד, לרעיון הממחיש את הגישה לאימון, גישה של קרב לחיים ומוות הדורשת רמת ריכוז גבוהה.
ההמחשה הטובה ביותר ליחס הרוחני של אואשיבה אל החרב נמצאת בשיריו המרובים המדברים על לחימה בחרב ובעובדה שהוא אימץ אל מכלול הטכניקות שבחר לאייקידו את מכות היד הפתוחה, השומן אוצ'י ויוקומן אוצ'י, שתי מכות המחקות את תנועת החיתוך בחרב. הזרוע באייקידו אף נקראת ביפנית "טאגאטאנא," "זרוע החרב," רעיון הנמצא במיתולוגיה היפנית בה חלק מהאלים היו בעלי זרועות העשויות מחרבות.
אומנות האייקידו, אם כן, היא אומנות שללא הבנת הרעיונות הרוחניים והלחימתיים ממנה צמחה הינה כמעט בלתי אפשרית לתפיסה ואף אבסורדית בעיני המתבוננים. עמידת המוצא וגישת הקרב של איש האייקידו היא כשל לוחם חמוש למרות שאין בידיו חרב, והטכניקות הם טכניקות של פרוק מנשק למרות שאין נשק בנמצא. להוסיף קושי על קושי, הטכניקות שאומן האייקידו מתרגל הם טכניקות של זרימה ותזמון אבסולוטי, כאלו הדורשות מהמבצע לזהות ולבודד כול ההתקפה במיומנות כמעט על אנושית. עשייה שכזאת מגבילה את יכולותיו הקרביות של הלוחם גם אם היה חמוש – שהרי מטרת הנלחם היא להגיב על כול תקיפה בצורה יעילה גם אם אלו מצבים של התנגדות וחוסר זרימה.
בכור אייקידו אנו מאמינים כי הבנת הבסיס הלחימתי והפילוסופי של האייקידו חיוני להבנת האומנות כולה וכפועל יוצא מכך, החניכים נחשפים למקור של טכניקות הפרוק מנשק, מועשרים בטכניקות ידיים ריקות, ומתרגלים שימוש בכלי נשק. גם המישור הרוחני והפילוסופי של האייקידו מוסבר בהרחבה ואף שאין הלימוד בכור אייקידו דתי במהותו הרי שהעשייה עוקבת אחרי הרעיונות עליהם מושתתת האומנות.
אואשיבה האמין כי העולם נבנה מצלילים וויברציות, מוטיב שאימץ מדת השינטו. צלילים היולים אלו נקראים קוטודמה ביפנית. לפי המסורת היפנית אנשים שלמדו להפיק צלילים אלו גרמו להשפעה על הסביבה. בכור אייקידו אין מתרגלים קוטודמות אלא תרגילי נשימה שהזרימה שלהם בגוף מחקה את האפקט של תרגול הקוטודמות.
לסיכום, כור אייקידו לוקח כמטרה עליונה לתת לתלמידים את כול הנתונים הנדרשים בכדי להבין את האומנות על כול היבטיה הטכניים, רוחניים ותרבותיים.
